למה להסכים להיות בווסת זה פמניסטי

אז למה להסכים להיות בווסת זה אחד הדברים הכי פמניסטים בעייני ומה זה בכלל אומר "להסכים להיות"?

פעם חברה ואני עשינו ניסוי ושאלנו א.נשים מה זה פמניזם בעיניהם.ן. רובם.ן ענו משהו בסנגון: "התפיסה שנשים יכולות לעשות את אותם הדברים שגברים עושים", "האמונה שלנשים מגיעות אותן הזכויות שיש לגברים" "הידיעה שגברים ונשים הם אותו הדבר".

גלי הפמניזם הראשונים היו באמת על זה – שיוויון זכויות, פריצת תקרות זכוכית, שיוויון הזדמנויות, ביטוי מהפכני ומחאתי של הקול הנשי שהושתק מאז המצאת הפטריארכיה.

עם אותה חברה, היא שואלת אותי מה לדעתי עתיד הפמניזם?

שנשים יוכלו להיות נשים, אמרתי לה.

מאז שהרעיון הזה עלה בתוכי הוא הפך למחאה ולריפוי האישי שלי בחיי.

לנשים ולגברים מטבעם יש צרכים ואיכויות אחרות. אל לנו לשאוף לדמות עצמינו לגברים, להוכיח שאנחנו בדיוק כמוהם, לנסות להתאים לתבנית שלהם – התפיסה הזו מקטינה בעייני ולא מביאה באמת לשיוויון, אלא מאלצת אותנו לשוות צורה לצורה הזכרית ששולטת היום בעולם. עלינו לדרוש וליצור את מקומינו שלנו, מקום שעומד בפני עצמו ומעוצב בדיוק למידתינו. מקום שמאפשר לנו לחיות בהתאם לטבע שלנו ולא מבקש מאיתנו ללכת כנגדו. שנותן מקום לצורת החשיבה ולפרספקטיבה שלנו, לחכמה שבנו, למחזוריות שלנו, לאיכויות הייחודיות שלנו. ולא רק שמאפשר – מוקיר ואוהב וחוגג אותם.

הריקוד של המהפכה התעשייתית עם הפטריארכיה הוא עדיין בסיס הצורה של החברה, המדינה ומקומות העבודה. בכל אלו, לטבע, לצורה ולקול הנשי לרוב אין מקום. גם אם יש בתפקידי מפתח, בפוליטיקה, בחברות גדולות נשים, הן נכנסות למשבצת הצרה שלא מעוצבת למדיותיהן ולאיכותיהן. אפשר לראות את זה דרך ההתנהלות, הדרישות, הציפיות וההערכות (מלשון מה המקומות האלו מעריכים) של מקומות אלו.

אני חושבת שעתיד הפמניזם, הגל הבא, שאנחנו כבר בו, הוא בכך שנסכים לאמץ את הטבע הנשי ולתת לו עוד ביטוי ומקום בכל תחומי החיים. שנלמד לאהוב את האיכויות והמחזוריות הנשית ולראות בהם ערך. גם אנחנו בעצמינו וגם החברה כולה. זה ישפיע על הכל: איך שמקומות עבודה ניראים, מה השפה והשאיפות בממשלה שלנו, חלוקת תקציבים, פרספקטיבות שונות לגמרי.

איך זה קשור לווסת? התנועה הפנימית והמכונסת שהווסת מביאה עימה, עומדת בניגוד כה גדול לתנועה המהירה והיוצרת תמיד של החברה המערבית בה אנו חיות. היא כנראה אחד הדברים בטבע הנשי שהכי שונים במהותם מההתנהלות הפטריאכלית והמערבית. היא נתפסת כדבר מעכב, מפריע, מיותר, מכאיב, חולשה. עושה אותנו הורומונליות, עם מצב רוח, פחות אנרגיה, פחות יצרניות, פחות מתאימות לתבנית החברתית-תעשייתית המעוצבת לגבר (או יותר נכון, גם לא לגבר, למכונה).

כשאני מסכימה להיות בווסת - להתמסר לתנועה של השלב הזה, לנוח, להרפות, לשחרר משימות, להתחבר לגוף, להתחבר לעצמי - אני כמו מצהירה שאני מוכנה לתת לטבע הנשי מקום. לתת לי מקום. שאני מוכנה לקבל עליי את הייחודיות והפלאיות של הגוף והצורה שלי, להקשיב למה שהמחזוריות שלי מגלה לי ומבקשת ממני.

וזו מהפכה בעייני.

להסכים לנשי. להסכים להיות אישה. ליצור לי מרחב שמתאים לצורתי. שמכבד את חכמתי. שמכיר ומוקיר את תנועתי ומקצבי. שסומך עליהם. שרואה בהם יופי. ולא רק שהמהפכה הזו תביא לרווחה כזו גדולה עבור נשים, לבריאות ולריפוי – אני יכולה לראות איך היא מובילה לתיקון עולם.

לחיינו אהובות. אמן ונסכים לטבע, לחכמה וליופי שלנו בכל. אמן ונסכים להיות בווסת, נאפשר לעצמינו מנוחה והזנה בזמן הזה כמו שגופינו מבקש, ונחווה בריאות שמחה ושגשוג.